אודי

שואלים על התאוצה המשותפת למשטח והאדם שעומד עליו. אתה צריך להסתכל על הכוחות שפועלים על שניהם ולהתעלם מהכוחות שפועלים ביניהם (כוח נורמלי) כי הם כוחות פנימיים במערכת. מה שנשאר לך הוא המשקל של שניהם, http://www.codecogs.com/gif.latex?(m_1+m_2)g כלפי מטה, והמתיחות שפועלת על כ"א מהם - 2F על האדם* ו-2F על המשטח, שניהם כלפי מעלה. סה"כ, החוק השני של ניוטון נותן: http://www.codecogs.com/gif.latex?4F-(m_1+m_2)g=(m_1+m_2)a ומחילוק בסכום המסות: http://www.codecogs.com/gif.latex?a=%5Cfrac%7B4F%7D%7Bm_1+m_2%7D-g * כל חבל מפעיל F על האדם בתגובה למשיכה ב-F. החוק השלישי.

אין לי מושג, אבל שאלות דחופות זה לטכנו

כן, גם אני מקבל את אותו מספר גרמים של מים. נראה לי שגם בשאלה הראשונה הבעייה שלך היא עבודה עם היחסים שנובעים מהגורם המגביל. כמו שתוםבלש אמר, הגורם המגביל בתגובה הזו הוא ה-KI, מכיוון שכמות המולים הנתונה של המגיבים שווה וכמות המולים הדרושה לפי האיזון היא הגבוהה ביותר עבור המגיב הזה. ..זה אומר שניתן לכייל את יחס המולים בין הכמות שמגיבה בפועל לתוצרים לפי מספר המולים הנתון של KI. מכיוון שיחס המולים בין KI במגיבים ל-http://www.codecogs.com/gif.latex?K_2SO_4 בתוצרים הוא 10:6 לפי האיזון (כלומר, על כל עשרה מולים של KI נוצרים ששה מולים של http://www.codecogs.com/gif.latex?K_2SO_4), אם מגיבים חמישה מולים של KI יווצרו שלושה מולים של http://www.codecogs.com/gif.latex?K_2SO_4.

יש לך טעות בתרגיל השני. לפי התוצאה שלך הגורם המגביל הוא דווקא החומצה הכלורית, לא תרכובת האבץ. http://www.codecogs.com/gif.latex?Zn(OH)_2+2HCl%5Crightarrow2H_20+ZnCl_2 אחרי איזון רואים שדרושים שני מולים חומצה כלורית על כל מול של תרכובת האבץ, ומכיוון שאין פי 2 מולים חומצה כלורית ממולים תרכובת אבץ - יגיבו רק 0.5675 מול מתרכובת האבץ (חצי מכמות המולים של חומצה כלורית) ויווצרו 1.135 מול מים (פי שתיים ממספר המולים של תרכובת האבץ)

לגבי הוכחות, אתה יכול להפריד את הטור לתת טור של אברים הזוגיים (חיוביים) ותת טור של האברים האי זוגיים (שליליים), לראות ששני תת הטורים זהים בגודלם והפוכים בסימנם (כי כל שני אברים צמודים בטור המקורי זהים בגודלים והפוכים בסימנם), ושכל תת טור כשלעצמו מתבדר (מבחן האינטגרל, מאינטגרל שראינו עוד בשרשור הקודם). לכן הטור מתכנס רק בתנאי.

תסתכל על האיברים האי זוגיים בטור ותראה שבלי הערך המוחלט הם שליליים (ln של מספר קטן מ-1). למעשה יוצא שבטור המתחלף כל זוג איברים סמוכים מבטלים זה את זה.

http://www.codecogs.com/gif.latex?%5Cintop_%7B1%7D%5E%7B%5Cinfty%7D(%5Cfrac%7B1%7D%7Bx%7D-%5Cln(1+%5Cfrac%7B1%7D%7Bx%7D))dx=%5Cintop_%7B1%7D%5E%7B0%7D(y-%5Cln(1+y))%5Ctimes(-%5Cfrac%7B1%7D%7By%5E%7B2%7D%7D)dy=%5Cintop_%7B0%7D%5E%7B1%7D(%5Cfrac%7B1%7D%7By%7D-%5Cfrac%7B%5Cln(1+y)%7D%7By%5E%7B2%7D%7D)dy=%5Cfrac%7B(1+y)%5Cln(1+y)%7D%7By%7D%7C_%7B0%7D%5E%7B1%7D=2%5Cln2-1 אתה צריך לבצע החלפת משתנים (http://www.codecogs.com/gif.latex?y=%5Cfrac%7B1%7D%7Bx%7D) ולהשתמש בלופיטל פעם אחת (לחישוב הגבול התחתון באינטגרל האחרון). אבל זה פתיר.

הגבול של שורש ה-n-י של הביטוי בסוגריים הוא 1, לא אפס.

איך פתרת את הבעייה?

(מזכרוני המעורפל משהו מכימיה כללית, אי שם ב-2003, ומבגרות בכימיה, אי שם ב-1997, נא לקחת בערבון מוגבל): 1. כן, יש הבדל: ב-HOCN החמצן קשור מצד אחד בקשר יחיד למימן ומצד שני בקשר יחיד לפחמן. לפחמן יש קשר משולש עם אטום החנקן מהצד השני. ב-HNCO החנקן קשור מצד אחד בקשר יחיד למימן ומצד שני בקשר כפול לפחמן. לפחמן יש גם קשר כפול עם אטום החמצן מהצד השני. 2. נדמה לי שהכלל למציאת קשרים מועדפים מוגדר ע"י הפרשי אלקטרושליליות. ככל שההפרש בערכי האלקטרושליליות בין האטומים גדול יותר כך הקשר מועדף יותר, כי הקשר קוטבי יותר, חזק יותר, וקרוב יותר לקשר יוני.

אם להיעזר במישהי שהייתה בהרצאות לא עבד באמת שנגמרו לי העצות לסיטואציה המעט שאני יכול להציע הוא שנראה לי סביר שאורן כהן לא יחזור לקורס הספציפי הזה בקרוב (לפי הציונים שקבל במשאל המרצה)...

מכיוון ששתיהן פונקציות מונוטוניות עולות, והנגזרת של http://www.codecogs.com/gif.latex?x%5E%7B%5Cfrac%7B1%7D%7B4%7D%7D, שהיא http://www.codecogs.com/gif.latex?x%5E%7B-%5Cfrac%7B3%7D%7B4%7D%7D/4, גדולה יותר מהנגזרת של ln, שהיא http://www.codecogs.com/gif.latex?x%5E%7B-1%7D, החל מנקודה מסויימת (x=256) ואילך. זאת אומרת ש-http://www.codecogs.com/gif.latex?x%5E%7B%5Cfrac%7B1%7D%7B4%7D%7D תשיג את ln באיזהשהוא שלב לפני אינסוף.

אחד לא. http://www.codecogs.com/gif.latex?x%5E%5Cfrac%7B1%7D%7B4%7D כן (ו- http://www.codecogs.com/gif.latex?%20%5Cfrac%7B1%7D%7Bx%5E%7B0.25%7D%7D=%5Cfrac%7Bx%5E%7B0.25%7D%7D%7B%5Csqrt%7Bx%7D%7D ).

זה נראה כאילו יש לך בעייה של המרת יחידות. אם פונקציית העבודה של A היא http://www.codecogs.com/gif.latex?9%5C,%20eV (וזה מה שאומרים לך בנתון), פונקציית העבודה של B היא עשירית ממנה - כלומר http://www.codecogs.com/gif.latex?0.9%5C,%20eV, וזו צריכה להיות האנרגיה המינימלית של הפוטון, שמתאימה לאורך גל מקסימלי שעדיין ישחרר אלקטרון. ההמרה בין אלקטרון וולט לננו-מטר עוברת דרך הנוסחה http://www.codecogs.com/gif.latex?%5Clambda=%5Cfrac%7Bhc%7D%7BE%7D כאשר מכפלת הקבועים hc ביחידות המתאימות (אלקטרון וולט כפול ננו מטר) שווה ל-1239.8. מכאן: http://www.codecogs.com/gif.latex?%5Clambda=%5Cfrac%7B1239.8%7D%7B0.9%7D=1377.55%5C,nm

על לא דבר :)

בדיוק. המשוואות התיכוניות המוכרות (http://www.codecogs.com/gif.latex?x=x_0+v_0t+%5Cfrac%7Bat%5E2%7D%7B2%7D) תקפות למקרה של תאוצה קבועה בלבד. ...באופן כללי מומלץ להשתמש בקורס הזה במשוואות מהתיכון כמה שפחות.

c הוא לא ביחידות של תאוצה. ct הוא ביחידות של תאוצה. הבעייה לא פה, כי מרגע שאתה מציב את t בשניות היחידות של ct מתאימות ליחידות של תאוצה בבעייה. אם אתה עושה אינטגרציה פעמיים על התאוצה אתה מקבל את המיקום כפונקצייה של הזמן: http://www.codecogs.com/gif.latex?x_1=%5Cfrac%7Bct%5E3%7D%7B6%7D-2t%5E2+v_%7B10%7Dt+x_%7B10%7D http://www.codecogs.com/gif.latex?x_2=4t%5E2-%5Cfrac%7Bct%5E3%7D%7B6%7D+v_%7B20%7Dt+x_%7B20%7D - נתון ש-http://www.codecogs.com/gif.latex?v_%7B10%7D=0 - מהצבת http://www.codecogs.com/gif.latex?t=0 בשני הפתרונות ומכך ששני הגופים בראשית בזמן זה נובע ש- http://www.codecogs.com/gif.latex?x_%7B10%7D=x_%7B20%7D=0, לכן: http://www.codecogs.com/gif.latex?x_1=%5Cfrac%7Bct%5E3%7D%7B6%7D-2t%5E2 http://www.codecogs.com/gif.latex?x_2=4t%5E2-%5Cfrac%7Bct%5E3%7D%7B6%7D+v_%7B20%7Dt ..עכשיו אתה יכול להשוות בין http://www.codecogs.com/gif.latex?x_1 ל-http://www.codecogs.com/gif.latex?x_2, לחלק ב-t, להציב http://www.codecogs.com/gif.latex?t=24 ולפתור את המשוואה שאתה מקבל ל-http://www.codecogs.com/gif.latex?v_%7B20%7D

מה שאתה אומר הוא שהחל מאמצע הסמסטר למדת את החומר של הקורס רק מהתרגולים ושיעורי הבית.. אבל הבחינה נכתבת ע"י המרצה והוא מבסס אותה מן הסתם על מה שהוא חושב שהוא העביר בהרצאות. תראה, אני לא מפיל את האשמה עליך, באמת שלא. נשמע מהתיאור שלך שהבעייה המרכזית כאן הייתה חוסר תיאום בין המרצה לשאר הקורס (תרגולים+ש"ב). ...אבל אני חושד שזה לא יהיה המרצה/מתרגל האחרון שתתקל בהם שלא תעריך במיוחד את יכולות ההוראה שלהם (במיוחד בפקולטה לפיסיקה, כמו שאתה מציין ), ולקטר אולי משחרר אבל לא יעזור לך בעתיד במקרה דומה. אז קורסים שאפשר לדחות לסמסטרים שבהם מעבירים אותם מרצים טובים דוחים, אם אפשר לדחות. אם אי אפשר לדחות אולי כן שווה להיות בהרצאה ולסבול רק כדי להבין מה החומר שצריך לחפש בספרים/וידאו לפני המבחן. או לפחות להיות בקשר עם מישהו שיושב בהרצאות וסובל בשביל זה. אגב, לא ציינת איך היו הבחינות מסמסטרים קודמים בהשוואה לבחינה הזו, אם כי אני רואה (משאל המרצה) שזו הפעם הראשונה שאורן כהן מעביר את הקורס הזה אז אולי זה לא מידע מועיל.

זה רק החלק הראשון של הפתרון. בכוונה? בכל מקרה, הכוונה של החלק הזה היא שבגלל הסימטריה של הדיסקה השדה הכולל בנקודה שנמצאת מעל מרכז הדיסקה חייב להיות בכיוון הניצב לדיסקה. הרכיבים בכיוון המקביל לדיסקה פשוט מבטלים זה את זה.

במקרה של k1 זה אותו הדבר כי k1 אכן על ציר z ואין לו רכיבים אחרים, אבל שים לב ש-k2 ו-k3 הם וקטורים במישור xz ולכן יש להם רכיבי x ו-z. ו-k2z=k3z=k0cosa אלו k2 ו-k3 שיש להם רכיבי z ששונים מהוקטור עצמו.

למה אתה טוען שציר z הוא היתר? :scratch: אם ציר z היה היתר אז באמת היית מחלק בקוסינוס במקום להכפיל בו כדי לחשב את kz. אבל k0cosa קטן יותר מ-k0.

איפה בדיוק הבעייה? השאלות האלו סטנדרטיות לחלוטין :scratch: 1. בעזרת הטבלה המחזורית ומחשבון אפשר למצוא את המסה המולרית של התרכובת בגרם למול (לפי החישוב שלי, 197.378 גרם למול). ממכפלת הנפח בצפיפות אפשר למצוא את מספר הגרמים של התרכובת בתמיסה (לפי החישוב שלי, 117.873 גר'). חלוקה של מספר הגרמים במסה המולרית של התרכובת ומכפלה ב-3 תתן את מספר המולים של אטומי פלואור (לפי החישוב שלי, 1.7916 מול). 2. אותו עקרון. אפשר למצוא את המסה המולרית של הגלוקוז (180.156 גרם למול) והחמצן (31.998 גרם למול); לחשב כמה מולים יש לך מכל מגיב (0.7882 ו-3.5 בהתאמה); לרשום את תגובת השריפה ולאזן אותה כדי לראות איזה מהמגיבים נמצא בעודף (יוצא שלא כל הגלוקוז נשרף כי אין מספיק חמצן; מהאיזון רואים שרק 0.5883 מול גלוקוז נשרפו); לחשב כמה מולים מים נוצרו (פי 6 ממספר המולים של הגלוקוז, מאיזון התגובה, כלומר 3.5 מולים) ולהכפיל במסה המולרית של מים (18.015 גרם למול). יוצא לי 63.0525 גר'.

אם אתה רוצה לשאול למה להציב את הסימן המוחלט של בתא לא עובד עם הנוסחא הזו כמו שזה עובד בטרנספורמציית לורנץ, אז התשובה היא שהנוסחא הספציפית של אפקט דופלר שמופיעה פה מפותחת מתוך טרנספורמציה לורנץ ספציפית שכבר מניחה התרחקות, ולכן היא לא כללית כמו טרנספורמציית לורנץ עצמה אלא מתאימה רק לאחד המקרים. כדי להתאים את הנוסחא הזו למקרה ההפוך יש לתקן את הסימנים כפי שהסברתי.

כדי להחליט על הסימן הנכון במונה ובמכנה של הנוסחא הספציפית הזו השאלה שיש לשאול היא לא אם הכיוון של המהירות הוא x+ או x- אלא אם המערכות מתקרבות אחת לשנייה או מתרחקות אחת מהשנייה. - אם המערכות מתקרבות אחת לשנייה ההסחה היא הסחה לכחול והתדירות הנקלטת גבוהה מהמשודרת, ולכן במונה נקבל פלוס ובמכנה מינוס. - אם המערכות מתרחקות אחת מהשנייה ההסחה היא הסחה לאדום והתדירות הנקלטת נמוכה מהמשודרת, ולכן במונה נקבל מינוס ובמכנה פלוס. שים לב שאם היינו קובעים את הסימנים כמו שרצית היה יוצא שמצד אחד הסיגנל מכדוה"א מוסח לאדום במערכת החללית ומצד שני הסיגנל מהחללית מוסח לכחול במערכת כדוה"א. ...זה כמובן לא הגיוני כי החללית וכדוה"א מתרחקים זה מזה בשתי המערכות.

בהנחה שבסימון At את מתכוונת ל-transposed של A, זה נכון. ל-A ול-A- יש אותו מרחב שורות ואותו מרחב עמודות, כי הן נבדלות זו מזו רק בכפל בסקלר שלא משנה את המרחב. מהגדרת פעולת ה-transposed, מרחב השורות של A הוא מרחב העמודות של At, ומרחב העמודות של A הוא מרחב השורות של At. פשוט כי השורות של A הן העמודות של At ולהפך. אם At=-A, הרי שמרחב השורות של At הוא גם מרחב השורות של A (בגלל שהשורות של At הן השורות של A-) וגם מרחב העמודות של A (כי היא transposed). לכן מרחב השורות של A שווה למרחב העמודות.