incog

גם בלי נניח, פשוט תמחק את ה'יהי' וזה יהיה בסדר. האמ"מ זו שקילות של פסוקים, ואכן כמו שכתבת הפסוק "x שייך ל- A\(B\A" שקול לפסוק בשורה השנייה.

שתי הערות קטנות (באופן כללי מבנה ההוכחה בסדר): 1) תוריד את ה'יהי' בהתחלה, ברגע שאתה רושם אותו אתה לא יכול להשתמש באמ"מ 2) צריך לפרט יותר את המעבר האחרון (מה זאת אומרת הפסוק מתקיים בלי תנאים לגבי-B, זה לא הסבר מדויק). עוד טיפ קטן, זה יותר ברור ונוח לבדיקה כשהכתיבה היא לא מילולית אלא סימבולית (V במקום או וכו')

יש סיבה טובה מאוד, אתה רוצה לכמת על קבוצה בת מניה ולא מעוצמת הרצף. למה? לעניין הגדרת הגבול זה ממש לא משנה ההגדרות שקולות, אבל זה לא אומר שאין לזה חשיבות והסיבות הן 'אסתטיות', בהחלט יש לזה חשיבות. לדוגמא במשפט אגורוף: כשיש לך סדרה של פונקציות f_n ששואפת נקודתית לפונקציה f. ותגדיר: A_n={x| |f_n(x)-f(x)|<r} d אזי על פי ההגדרה המקורית אתה יודע ש: \cap N \cup n>N A_n זה כל המרחב, לעומת זאת על פי ההגדרה שלך האיחוד היה צריך להיות על קבוצה מעוצמת הרצף. עכשיו במקרה שיש מידה על המרחב, יש פה חשיבות רבה לכך שהאיחד הוא בן מניה (אחרת נניח במרחב מידה כמו במשפט אגורוף לא תוכל להשתמש בתכונות המידה).

יש סיבה טובה מאוד, אתה רוצה לכמת על קבוצה בת מניה ולא מעוצמת הרצף.

יש ספרים של האוניברסיטה הפתוחה (שבדרך כלל המרצים\מתרגלים לא ממש מחבבים אותם אבל אני חושב שהם לא רעים), ובחדו"א לדוגמא יש את הספר של מייזלר שהוא ברמה גבוהה (אם אתה מצליח לפתוח משם שאלות אתה מסודר). אני ממליץ ללמוד מסיכומים משנים קודמות, לא בעיה למצוא. במיוחד הסיכומים של צילג בחדו"א. כמו כן אני ממליץ לראות וידיאו בקורסים האלה. לגבי שעות קבלה, זה תלוי במרצים, אבל הרוב המוחלט של המרצים ישמח לעזור לך. אני מעודד מאוד את הסטודנטים (במיוחד בשנה הראשונה) לבוא לשעת קבלה.

זה מה שקשה לי עכשיו כשאני מסתכלת על פתרונות של התרגילים בחדוא... זו הבעיה כשקוראים פתרונות. בגלל זה מומלץ מאוד בסימסטר ראשון (כמובן אחרי ששוברים את הראש לבד), ללכת למתרגלים ולראות איך הם מתמודדים עם השאלות ומהו הלך המחשבה שהוביל אותם לפתרון.