littlerunaway

מעולה, תודה רבה. אז הבנתי לא נכון את עיניין המכנה המתאפס....

אני אנסה את ההצעה שלך, מקסימום הלך התרגיל (ניסיון אחרון).

בעיקרון הם הוסיפו למטה לא להשתמש בפונקציות שמאפסות את המכנה, למרות שאני לא ממש מבינה איך זה הגיוני

נתקעתי בשאלה הזו: http://i.imgur.com/GhagiIJ.jpg למישהו יש רעיון?

http://i.imgur.com/RKTI9rQ.jpg אני צריכה רק את סעיף ג'. מישהו יכול לעזור?

טוב, כנראה שאני אצטרך לתפוס איזה מתרגל בשעת קבלה ולשאול. אבל בכל מקרה, תודה על ההשקעה והזמן

לא לגמרי

תשמע, כל מה שאתה אומר הגיוני ברמה מסויימת, אבל מה אני יכולה לעשות ששלושה אנשים אמרו לי במפורש והדגישו שזה לא נכון?

למה יש לך מינוס אינסוף בשורה השנייה באמצע אחרי החלפת משתנים? טעות שלי, פיספסתי את המינוס

כי בדוגמא שלך מלכתחילה לקחת את 0 וחילקת אותו לשני אינטגרלים. אני לא מדברת על חיסור של אינטגרל מעצמו. אני מדברת למשל על האינטגרלים בשאלה המקורית שלי.

את העיניין של התכנסות כל אינטגרל בנפרד כתנאי להתכנסות שמעתי משני מתרגלים ומרצה. שלושתם טעו?

לא יודעת, זה פשוט לא מסתדר לי. אבל לא משנה, הגשתי כבר את העבודה, הציון לא כזה קריטי. יש פה איזה עיניין עקרוני שאני לא קולטת.

אבל זה לא מה ששאלתי

אבל מה היה יוצא אם היית משאיר את X- בתור X- ושם (-) למעלה על האינסוף בלי להחליף ל-Y או ל-X או לכל שם אחר?

אני מתכוונת מה היה יוצא לך אם לא היית קורא ל (X-) בשם Y אלא משאיר אותו בתור (X-)

אבל בפועל אם היית משאיר את המשתנה בתור X- היית מקבל תוצאה אחרת.

אבל כשאתה קורא לו בחזרה X אתה פשוט מתעלם מהמינוס. ובפועל מה שרשום למעלה זה שאינטגרל של X מ-0 עד אינסוף = לאינטגרל של X מ-0 עד מינוס אינסוף. הרי קראת לו X כדי שתוכל לחבר בסוף את הטווח של שני האינטגרלים ואם היית משאיר אותו בתור X- היית מקבל משהו אחר

אבל שינית את גבולות האינטגרציה בלי לשנות את המשתנה. לא משנה מה עשית מאחורי הקלעים בת'כלס הפכת את האינסוף למינוס אינסוף בלי לשנות את ה-X בשום צורה.

אבל הוא קרא ל-(X (-X ואז התייחס אליו כאותו X כמו באינטגרל השני. אבל בעצם מדובר בשני X -ים שונים.

ומותר לעשות החלפת משתנים רק לאינטגרל אחד בסכום? לא נשמע לי הגיוני

מאיפה הגיע שם המינוס לאינסוף למעלה, באינטגרל השני מימין בשורה הראשונה?

אני רק אומרת לך מה למדנו. שאם אתה מפרק אינטגרל לשני תחומים (או יותר) כל אחד מהם חייב להתכנס בנפרד. כשאתה מחסר אינטגרל מתבדר מעצמו אתה לא מפרק את התחום לחלקים אז הדוגמא האחרונה שלך לא כל כך משכנעת כי היא לא דוגמא למצב שאני מדברת עליו. אני זוכרת שהמתרגל הזכיר פונקציות אנטי סימטריות בתור דוגמא ואמר במפורש שהאינטגרלים לא מבטלים אחד את השני למרות שזה נראה כך. אבל אני לא בטוחה בזה ב-100%, זה היה בסמסטר קודם.

אנחנו למדנו ששני האינטגרלים חייבים להתכנס כל אחד בנפרד כדי שהסכום שלהם יתכנס. אין דבר כזה שאחד מבטל את השני אם פלוס אינסוף ומינוס אינסוף

משהו שאני לא מבינה. אם קבענו שהאינטגרל הימני מתבדר עבור כל P, איך יכול להיות שהשמאלי מתכנס עבור איזשהו P? הרי את השמאלי ניתן לרשום כסכום של שני אינטגרלים (שאחד מהם הוא הימני) ואם אחד מהם לא מתכנס אז כל האינטגרל לא מתכנס.

אוקיי, הבנתי לגבי האינטגרל הימני. דווקא בשמאלי אני מסתבכת. אחרי שאני מציבה את הגבולות (אינסוף ו-0) יוצא לי סוג של אינסוף פחות אינסוף. מה עושים עם זה? אוקיי, נראה לי שהבנתי. רק אני לא מבינה בדיוק מה קורה ב P=1