Home@

הכל מגיע מכך שהתפלגות גאמא קשורה בקשר הדוק לתהליך פואסון הומוגני. 
 
נניח שיש לנו תהליך הגעה פואסוני עם קצב http://www.codecogs.com/gif.latex?%5Clambda. אנחנו יודעים שבתהליך כזה:
1. מספר המופעים עד זמן http://www.codecogs.com/gif.latex?t מתפלג פואסון עם פרמטר http://www.codecogs.com/gif.latex?%5Clambda%20%5Ccdot%20t
2. הזמן בין מופע למופע מתפלג מעריכית עם פרמטר http://www.codecogs.com/gif.latex?%5Clambda (והזמנים השונים הם ב"ת)
 
אנחנו גם יודעים שסכום של n מ"מ מעריכיים בלתי תלויים עם פרמטר http://www.codecogs.com/gif.latex?%5Clambda מתפלג http://www.codecogs.com/gif.latex?Gamma(n,%20%5Clambda). במסגרת התהליך, המשמעות של סכום כזה היא משך הזמן שעבר עד המופע ה-n של התהליך. השאלה האם הזמן שעבר עד המופע ה-n גדול מ-x כלשהוא, שקולה לשאלה האם עד הזמן ה-x היו פחות מ-n מופעים - וזו שאלה שכאמור אפשר לענות עליה לפי (1), עם התפלגות פואסון.
 
למה כל זה עוזר לנו? היות ופונקציית ההתפלגות המצטברת של התפלגות גאמא היא לא משהו שאפשר לחשב אנליטית, אפשר ללכת אחורה "ולהמציא" תהליך פואסון שיוכל להסביר את המשתנה המבוקש. פה יש לנו http://www.codecogs.com/gif.latex?Gamma(2,1), כלומר זמן המופע השני בתהליך פואסון בעל קצב http://www.codecogs.com/gif.latex?%5Clambda%20=%201. לשאול האם המופע השני הגיע אחרי חודשיים שקול לשאלה האם במשך חודשיים היה לכל היותר מופע אחד בתהליך.
 
כל הסיפור על כך שמנוע מתקלקל אחרי שתי תקלות וכו', הוא באמת רק סיפור שנועד לתת איזשהיא אינטואיציה למה שנאמר לעיל. תהליך הפואסון שנבנה הוא מלאכותי לחלוטין ולא צריך להיות קשור לנושא של השאלה.
 
מקווה שהצלחת להבין...

אתה מכיר את משפט ההחלקה לתוחלות?
 
בעיקרון לכל זוג משתנים מקריים X ו-Y אפשר לומר ש: http://www.codecogs.com/gif.latex?E(X)%20=%20E(E(X%7CY)).
 
אם תיקח את X להיות מספר הכדורים השחורים שנדגמו מכד א' ואת Y להיות מספר הכדורים השחורים שנדגמו מכד ב', אז http://www.codecogs.com/gif.latex?X%7CY הוא באמת מ"מ היפר-גאומטרי, ולא אמורה להיות לך בעיה לחשב את התוחלת שלו.

מקבלים את המכתב מאוחר, ממש לקראת הרישום למקצועות שלסטודנטים חדשים הוא באמצע ספטמבר.
אם אני זכור נכון, אז באתר המעונות אתה יכול להשתמש במספר התיק שלך בתור סיסמא זמנית.

זה פשוט מאוד.
החוזה של המתודה equals ב-Java הוא שהיא צריכה להגדיר יחס שקילות, כלומר יחס שהוא:
1. רפלקסיבי
2. סימטרי
3. טרנזיטיבי
 
ועוד תנאי על כך שאף אובייקט אינו שווה ל-null.
 
מתודה שלא מקיימת אחד מהתנאים מנ"ל אינה מקיימת את הנדרש ממתודת equals, וזהו.זה שאתה יכול להגדיר מתודה כזו זה יפה, אבל פשוט אומר שהיא לא מתודת השוואה טובה.

למה לא הגיוני? אין טעם להסתיר את המבנה הפנימי של האובייקט מפני אובייקט אחר מאותה המחלקה, שממילא מכיר אותו וידע גם לשמור על כל האינווריאנטות של המחלקה. חוץ מזה, בלי היכולת הזו לא היית יכול למשל לממש copy constructor מבלי לחשוף את כל השדות במחלקה.
 
 
כן, בדיוק. ניתן לגשת לשדה y מתוך הממתודות של כל מחלקה המוגדרת באותו ה-package.

יען dynamic binding.
 
ב-Java גם קריאות למתודות מתוך בנאים נקבעות לפי הטיפוס הדינאמי של האוביקט שעכשיו בתהליך יצירה, אפילו אם המחלקה שהגדירה את הגרסא של המתודה שתיקרא טרם אותחלה עד הסוף. כשמגיעים לבנאי של Shape ויש קריאה ל-addValue, הגרסא של addValue שתיבחר היא הגרסא של Square (כי זה הטיפוס הדינאמי) ולא הגרסא של Shape.

ליצירת אובייקט חדש, שלא מושם לאף משתנה. בפרט, תהיה קריאה לבנאי של Son. הסיבה היחידה שמישהו ירצה לעשות משהו כזה, היא כאשר לבנאי של המחלקה יש תופעת לוואי כלשהיא, כמו במקרה הזה - יצירת אובייקט מטיפוס Son גורמת להגדלת השדה הסטטי x.
 
 
שתי סיבות:
1. x הוא סטטי (משתנה של המחלקה עצמה ולא משתנה של מופע), ולכן אין צורך במופע של Father כדי לגשת אליו.
2. x הוא public, ולכן נגיש מתוך כל מחלקה אחרת ובפרט מתוך Test.