אסף

הכוונה כמובן שx שואף לx0 ולכן אורך הקטע (הסביבה) שואף ל0. הדוגמא שלי נאמרה כשחשבתי שמדובר בסביבה כלשהי, כי לא הזכרת בטענה שהסביבה מוגבלת על ידי x ששואף לx0. א. limsup זה מילה שמורה לגבול חלקי מקסימלי, אסור להשתמש בה. ב. ערך הסופרמום של פונקציה בקטע יכול להיות גדול מכל ערכי הפונקציה בקטע. לכן צריך להסביר למה הוא בכל זאת בסביבה אפסילונית. לא עשית כלום בכך שלקחת את ההגדרה ואמרת שt נמצא בסביבת דלתא ולכן ההגדרה מתקיימת. זה ברור מאליו. החלק הבעייתי פה זה שהסופרמום הוא לאו דווקא ערך של הפונקציה ואין לך זכות להציב אותו. ולזה לא התייחסת.

א. למה אי אפשר להשתמש בנוסחת ניוטון לייבניץ כשהביטוי באינטגרל לא רציף? לא מספיק אינטגרביליות רימן? ב. הערך בויקיפדיה עוסק באינטגרלים במרחב, אמנם יש שם סעיף שמצטט את הנוסחה שלנו אבל הדרישה לגזירה ברציפות לא בסעיף הזה.

"יוכל להגיש בקשה לשוב ללימודים בכל עת שירצה".

לא רואה טעות בדברי המרצה. מה גורם לך לחשוב כך? מה חסר לך אם היא גזירה?

MX, mx הם (כמעט-עד כדי אפסילון) ערכים של הפונקציה בנקודה כלשהי בקטע אז על פי הגדרת הגבול לכל קטע קטן מדלתא ערכי הפונקציה (וכך גם הסופרמום שלהם) נמצאים בסביבה אפסילונית של הגבול ומרציפות בx0 הגבול fx0. (אני לא דיברתי על דיריכלה עצמה אלא על גרסה בה מחליפים את 0,1 בx.-x ואז יש רציפות באפס. ההפרכה רלבנטית לניסוח "הסופרמום שלה בסביבה חד צדדית" שכן לא הוזכר כי הסביבה שואפת לאפס.)

לא הבנתי מאיפה אתה לוקח את הטענה הזאת, ונראה לי שהיא בכלל לא נכונה על פי הפונקציה הדומה לדיריכלה שבמקום 0 1 שמים X, -X. לפונקציה גבול 0 ב0 גם ברציונליים וגם באי רציונליים ולכן רציפה ב0 אבל מכל צד בכל סביבה יש ערכים שליליים וחיוביים. ובכלל אתה משתמש בlimsup שזה סופרמום של גבולות חלקיים ולא של הפונקציה עצמה.

אתה יכול לצטט את ההגדרה עליה אתה מסתמך? כי אני לא רואה הגבלה על צורת החלוקה. יש דרישה לחלוקות שונות כך שפרמטר החלוקה ישאף ל0. "שלכל בחירה של Ci ההפרש בין סכומי רימן לבין השטח המיועד היה קטן בערכו המוחלט מכל אפסילון לחלוקה P ספציפית ""שלכל בחירה של Ci ההפרש בין סכומי רימן לבין השטח המיועד היה קטן בערכו המוחלט מכל אפסילון לחלוקה P ספציפית "- איפה נכנס פה פרמטר החלוקה? צריך חלוקות שונות בשביל פרמטר חלוקה שונה.

התנאי לדמיון יהיה לאחר עיבוד ראשוני: ap=pat. נתבונן באיבר 1,2 של המטריצה. לפי אגף ימין הוא מתקבל מהכפלת שורה ראשונה של a בעמודה שניה של p. לפי אגף שמאל הוא מתקבל מהכפלת שורה ראשונה של p בעמודה שניה של at כלומר שורה שניה של a. אם השורה השניה של a שורת אפסים, התוצאה אפס למרות שאפשר לכתוב בשורה הראשונה מספרים כך שלא יצא אפס בהכפלה הראשונה. שהרי העמודות של p שונות מאפס מהיותה הפיכה.

לא הבנת נכון, עשינו פעולות על עמודות A על ידי B. ולכן הכפלה של A בB מימין אינה משנה את מרחב העמודות.

התמונה צורפה בשרשור אחר.

אין צורך למצוא את T, פשוט להפעיל את S1 ועל התוצאה להפעיל את S2 ואז יש לך את המטריצה C ונשאר להחסיר שנים מהאיברים שלה. איפה ביקשו למצוא טרנספורמציה?

B מטריצה מדרגה מלאה ולכן היא שקולה למכפלה של מטריצות אלמנטריות. בדיוק כמו שהכפלה במטריצה אלמנטרית מימין שקולה לפעולת שורה הכפלה במטריצה אלמנטרית משמאל שקולה לפעולת עמודה. וכמו שפעולות שורה לא משנות את מרחב השורות גם פעולות עמודה לא משנות את מרחב העמודות. לכן התשובה היא א'.

שוב, וולפראם מתייחסת לשורש השלישי של מספר שלילי כאל מספר מרוכב. תראה בקישור שלך בסעיף properties as real function שהתחום מוגדר להיות X קטן שווה שלוש. לכן כל מה שהוא מצייר ונותן גבול אחרי 3 זה לא בממשיים.

ידוע על שלושה וקטורים בu. בדיקה מעלה כי הם בתל. לכן המימד לפחות 3. אם המימד 4 זה כל המרחב והחיתוך צריך להיות w. ידוע כי בw יש וקטור שלא שייך לחיתוך.

תוציא מינוס איקס מהסוגריים הפנימיים, יוצא 3 חלקי מינוס איקס ועוד אחד. מחוץ לסוגריים יש עכשיו מינוס איקס בשלישית. שורש שלישי של מינוס איקס בשלישית זה מינוס איקס. ככה זה אצלנו. לפי וולפראם שורש שלישי של מינוס אחד למשל זה מספר מרוכב. ולכן החשבון שלו יוצא אחרת. אחרי שהוצאתי מינוס איקס מהשורש אני יכול לעשות את x גורם משותף. יש לי עכשיו איקס כפול משהו. זה בעצם משהו חלקי אחד חלקי איקס. ואז יש אי ודאות מסוג אפס חלקי אפס שמצדיקה שימוש בלופיטל. אחרי צמצום יוצא (אחד פחות שלוש חלקי איקס) בחזקת מינוס שני שליש. הסוגריים שואפים לאחד ואחד בחזקת כל דבר זה אחד.

מוציא גורם משותף מינוס איקס בשלישית, עושה על זה שורש שלישי ומקבל: x-x(1-3/x)^1/3 x(1-(1-3/x)^1/3 נשים את x כ1/x במכנה. 0/0 ->לופיטל. יוצא לי משהו ששואף לאחד. נראה שאין הבדל בין אינסוף למינוס אינסוף. ראיתי בוולפראם יש הבדל ואני מבין שהבעיה היא שהוא מפרש שורש שלישי של מינוס אחד כמספר מרוכב. מבחינתו התחום של הפונקציה הממשית הוא עד 3 וממילא אין גבול ממשי באינסוף.

אפשר גם בלי אינטגרציה, מהגדרת מונוטוניות עולה ממש לכל X גדול מMIN, מתקיים אי שוויון דומה בין ערכי הפונקציה. אודי, באינטגרציה של הנגזרת שמת תגים על האיקסים, זה נראה לי כמו טעות, לפחות מעולם לא נתקלתי בצורה כזאת.

הפונקציה גזירה על כל הישר, הנגזרת ליניארית ולכן מימין לנקודה הנ"ל הפונקציה עולה ממש ומשמאל יורדת ממש. למה לדבר רק על סביבות כשאפשר מיידית מהנתונים לדבר על כל הישר?

יש קטע כזה במתמטיקה שלמשפטים מוכחים אי אפשר למצוא דוגמא נגדית...

בין כל שני שורשים של F יש נקודה קריטית על פי רול. כלומר שורש של הנגזרת. לכן אם יש N שורשים לF יש לכל הפחות N-1 שורשים לנגזרת. אם מספר השורשים של F היה יותר מN+1, לנגזרת היו יותר מN שורשים. ממילא אם יש לנגזרת רק N שורשים לפונקציה יש לכל היותר N+1.

אם כוונתו הייתה לשינוי ערכי f הוא היה הורס את הרציפות וממילא גם את הגזירות של f.

אני פשוט עשיתי חיפוש בגוגל של השאלה ומצאתי את האתר הבא: http://math.stackexchange.com/questions/347219/finding-the-indefinite-integral-int-frac-sqrtx8-sqrtx-3-sqrtx3dx

דברים על עצמי... אפשר לומר שאני בנאדם לא שגרתי בגלל שעברתי חיים לא שגרתיים. לא משהו הזוי במיוחד אבל סיפור.

מה יש לי להציע? אני לא הולך לשווק את עצמי. עד כה התכתבתי עם אנשים שהכרתי בכל מיני מקומות, ואם היה לשני הצדדים נחמד זה נמשך.

אני בסמסטר ראשון ואני מרגיש בודד. לפעמים אני ממש מתחרפן מזה. אני צריך לדבר עם אנשים. ולא רק על שיעורי הבית. ויש עדיפות לבנות. ויש עדיפות שדברים יתפתחו הלאה. אבל מנסיוני כל התכתבות מכל סוג יכולה להרוות את הצרכים הנפשיים שלי.