מעבר לתוכן

כימיה חומצות ובסיסים...


הודעות מומלצות

איך מחשבים את ד' זאת אומרת יש לי כאן תמיסת בופר אבל איך אני יכולה לחשב בשבילה את אחוז הפירוק האם אני צריכה לעשות את זה ע"י שיווי משקל ואז לעשות הפרעה לשיווי משקל ומחדש ...??? 

 

והאם זה נכון שבבופרים הריכוזים ההתחלתיים הם בקירוב טוב לריכוזיים הסופיים ??? ולמה זה מתקיים

תודה 

 

 

post-343-0-08953900-1362238814_thumb.png

קישור לתוכן
שיתוף באתרים אחרים

אורח גארפילד

איך מחשבים את ד' זאת אומרת יש לי כאן תמיסת בופר אבל איך אני יכולה לחשב בשבילה את אחוז הפירוק האם אני צריכה לעשות את זה ע"י שיווי משקל ואז לעשות הפרעה לשיווי משקל ומחדש ...??? 

 

והאם זה נכון שבבופרים הריכוזים ההתחלתיים הם בקירוב טוב לריכוזיים הסופיים ??? ולמה זה מתקיים

תודה 

 

לגבי סעיף ד'- תרשמי משוואת פירוק לחומצה כמו שבד"כ עושים, רק עבור האצטט במקום x יהיה כתוב x+0.01 (סכום התרומות מהפירוק של החומצה ומהאצטט שנוכח חוץ מזה). תפתרי כרגיל משוואת קבוע ש"מ.

 

לגבי השאלה השנייה- נראה לי שמה שהתכוונת אליו, שזה גם מה שרשמתי לך בשרשור האחר, שכשמכינים תמיסת בופר ע"י ערבוב של תמיסת בסיס חלש עם תמיסה של החומצה הצמודה שלו, מספרי המולים של כל אחד מהצורונים נשמרים (לא הריכוזים!). לדוגמא, כך הדבר בערבוב של תמיסת חומצה אצטית CH3COOH עם תמיסת סודיום אצטט CH3COONa. במילים אחרות מה שזה אומר, זה שהערבוב לא גורם לחומצה ו/או לבסיס להגיב ולהתפרק יותר. לכן מספרי המולים שלהם נשמרים. (הריכוזים של כל אחד מהם מן הסתם יורדים, כי הערבוב מוהל כל אחד מהם)

 

למה זה נכון? נסתכל למשל על החומצה האצטית, שהיא חומצה חלשה. כשהיא מתפרקת היא יוצרת יון אצטט. בגלל שהיא חומצה חלשה, אחוז הפירוק שלה נמוך, והיא כמעט כולה נמצאת בצורת החומצה ולא מתפרקת לתת אצטט במידה רבה. עכשיו, כשנערבב עם תמיסת הבסיס הצמוד (שהוא האצטט), אז לפי עקרון לה שטלייה מכיוון שאנחנו מוסיפים חומר שהוא תוצר פירוק של החומצה, אז שיווי המשקל ייטה עוד יותר לחומצה, במילים אחרות- היא עוד פחות תתפרק. (זה מה שנקרא אפקט היון המשותף). לכן מספר המולים שלה יישמר. את אותו טיעון בדיוק אפשר לעשות באופן סימטרי לגבי האצטט, שהוא בסיס חלש.

 

כמו שכתבתי בשרשור האחר, כל זה נכון רק כשמכינים בופר ע"י ערבוב תמיסת חומצה חלשה עם תמיסת הבסיס הצמוד, שהוא גם חלש, כמו למשל חומצה אצטית ואצטט. זה לא נכון כשמכינים בופר ע"י ערבוב תמיסת חומצה חלשה עם תמיסת בסיס חזק (לא הצמוד), או תמיסת בסיס חלש עם תמיסת חומצה חזקה (לא הצמודה). לדוגמא- אם נערבב תמיסת אצטט (בסיס חלש) עם תמיסת HCI (חומצה חזקה), אז החומצה כולה תגיב עם הבסיס (בהנחה שיש פחות חומצה מבסיס), ותמיר חלק ממנו לקבלת החומצה הצמודה. זה בדיוק מה שייצור את הבופר. אז ברור שכאן יש שינויים במספרי המולים.

קישור לתוכן
שיתוף באתרים אחרים

המתרגלת שלי אמרה שאם אני מערבבת בסיס וחומצה מצומדים ליצירת בופר ההנחה היא שהריכוזים ההתחלתיים הם בקירוב הריכוזים בתמיסה. אבל אני לא מבינה מה זה אומר אולי היא טעתה??? מה אתה חושב?

קישור לתוכן
שיתוף באתרים אחרים

אורח גארפילד

תודה אבל למה לא מוסיפים את האצטט אחרי שהמערכת  הגיעה לשיווי משקל עם החומצה?

תקבלי אותו דבר, הרי בסופו של דבר כשהמערכת בש"מ יהיו אותם ריכוזים, זה לא משנה איך הגענו אליו, בין אם בהתחלה הייתה רק החומצה ואז הפרענו לש"מ והוספנו את האצטט ובין אם "שמנו אותם ביחד". אז למה סתם לסבך את החישוב, קודם לחשב ריכוזי ש"מ של מצב היפותטי, ואז לעשות חישובים של הפרעה מהש"מ הזה, ולא ישר לחשב עבור המצב הסופי? חישוב כזה היה רלוונטי רק אם נגיד היית רוצה לראות עד כמה האצטט הקטין את אחוז הפירוק של החומצה ביחס למצב לפני שהוסיפו אותו, אבל זה לא מעניין אותך כאן, מעניין המצב הסופי.

 

המתרגלת שלי אמרה שאם אני מערבבת בסיס וחומצה מצומדים ליצירת בופר ההנחה היא שהריכוזים ההתחלתיים הם בקירוב הריכוזים בתמיסה. אבל אני לא מבינה מה זה אומר אולי היא טעתה??? מה אתה חושב?

היא לא טועה, אני והיא מתכוונים בעצם לאותו דבר. מה שהיא התכוונה, זה שנגיד ערבבת תמיסות חומצה ובסיס צמודים, אז עכשיו אחרי הערבוב יש לך תמיסה עם ריכוזים התחלתיים מסויימים. אז מכיוון ששום דבר לא מגיב, הריכוזים הללו נשמרים. אני התייחסתי לריכוזים של הצורונים בתמיסות המקוריות, וריכוזים אלו אינם נשמרים, כי כל אחד מהצורונים נמהל בערבוב, והתייחסתי למספר המולים שנשמר, כי כאמור, שום דבר לא מגיב. כך ששנינו צודקים אם מבינים למה הכוונה :)

קישור לתוכן
שיתוף באתרים אחרים

אורח גארפילד

אבל מה ההבדל בין הריכוזים ההתחלתיים והריכוזים בתמיסה אם כך..??? :(

תלוי למה את קוראת ריכוזים התחלתיים...

 

ננסה עם דוגמא. נגיד שערבבתי 1 ליטר תמיסת CH3COOH 1M יחד עם 1 ליטר תמיסת CH3COONa 1M.

 

מסכימה שהריכוזים של כל אחד מהצורונים מייד לאחר הערבוב הוא 0.5M ? אז זה גם הריכוז של כל אחד מהם אחר כך, כי שום דבר בקירוב טוב לא מגיב, הריכוזים נשארים כמו מייד אחרי הערבוב. אבל אלה לא הריכוזים שהיו בתמיסות המקוריות (שם הריכוז היה 1M לכל אחד מהם). אבל מה שכן נשמר לכל אחד מהם כמו שהיה בתמיסות המקוריות הוא מס' המולים.

קישור לתוכן
שיתוף באתרים אחרים

אורח גארפילד

אבל לא צריך בשביל זה תגובת שיווי משקל על מנת להחליט מה הריכוזים? :(

אני חושב שאני מבין מאיפה הבלבול...בואי נבחין בין שני סוגים של שאלות. ברוב השאלות הקלאסיות של בופרים, לא מתייחסים לפירוק של החומצה והבסיס הצמודים, מהסיבות הבאות:

1. כי כמו שהסברתי מקודם, גם ככה מדובר בחומצה ובבסיס חלשים שבקושי מתפרקים, וכשמערבבים אותם אז אפקט היון המשותף גורם לפי לה שטלייה שהפירוק יהיה עוד יותר מזערי.

2. כי בבופרים בד"כ ריכוזי החומצה והבסיס הם מספיק גדולים כך שהחלק שנוצר כתוצאה מפירוק זניח לעומת הריכוזים המקוריים.

3. כי יחס הריכוזים מופיע בנוסחת הנדרסון-האסלבאך בתוך log, כך שיש עוד פחות רגישות לשינויים מזעריים בריכוזים.

 

אבל...השאלה ששמת פה היא לא שאלה בנושא של בופרים. היא שואלת ספציפית על אחוז פירוק, והשוואות בין מקרים שונים, ולכן אין ברירה אלא להתייחס לתגובות השיווי משקל. אני חושב שזה מבלבל אותך שבסעיף ד' נוצר בעצם בופר, אבל לצורך השאלה זה לא משנה. במקרה הספציפי הזה אין מנוס אלא לחשב.

קישור לתוכן
שיתוף באתרים אחרים

וככה אני בעצם יכולה להגיד שבגלל שנוצר בופר והריכוזים ההתחלתיים של הבופר הם בעצם הריכוזים בתמיסת בופר אז בעצם הפירוק אז לא יהיה שינוי בריכוזים ואחוז הפירוק שואף לאפס .. וזה בגלל שלא שינינו מהנפח של  הכלי??

קישור לתוכן
שיתוף באתרים אחרים

אורח גארפילד

וככה אני בעצם יכולה להגיד שבגלל שנוצר בופר והריכוזים ההתחלתיים של הבופר הם בעצם הריכוזים בתמיסת בופר אז בעצם הפירוק אז לא יהיה שינוי בריכוזים ואחוז הפירוק שואף לאפס .. וזה בגלל שלא שינינו מהנפח של  הכלי??

את לא יכולה להגיד את זה בשאלה הזו כי היא דורשת חישוב מדוייק. אבל בוא נגיד שאם הייתי צריך לנחש הייתי מנחש שבסעיף ד' אחוז הפירוק הכי קטן. אבל בד"כ בשאלות שעוסקות בבופרים אז מקרבים כאילו אחוז הפירוק 0.

 

לא הבנתי את מה שכתבת בקשר לנפח של הכלי.

קישור לתוכן
שיתוף באתרים אחרים

כאשר מכניסים חומצה ובסיס מצומדים לא קורה שום תגובה ולכן כמו שאתה אמרת אפשר להתייחס אלהם כאל תמיסה אחת למשל כאשר מדברים על חומצה אצטט ונתרן אצטט כאשר הכנסנו את נתרן אצטט לא שינינו את הנפח ולכן גם הריכוז של החומצה האצטטית לא ישתנה ולכן אחוז הפירוק מאוד קטן 

אבל אילו דיברנו על 1 ליטר תמיסה  חומצה אצטטית 1M ו ליטר תמיסה של CH3COO-  1M אז אחרי הערבוב ריכוז החומצה הוא 0.5 ולכן הוא השתנה ואחוז הפירוק לא אפסי ... 

 

או שזה לא נכון ? כי רק בגלל זה אחוז הפירוק של ד' הוא קטן מאוד בגלל שלא השתנה הנפח של הכלי? לא :( 

קישור לתוכן
שיתוף באתרים אחרים

אורח גארפילד

הקירוב שאחוז הפירוק 0 לא קשור לנפח הכלי, בדוגמא שכתבתי אז המיהול פי 2 גרם לריכוז של כל אחד מהם לקטון פי 2, אבל עדיין בקירוב טוב הם לא הגיבו ולא התפרקו.

קישור לתוכן
שיתוף באתרים אחרים

אורח גארפילד

אבל מה זה אומר המיהול פי 2 ?? הרי החישוב הוא חישוב מספר המולים חלקי הנפח החדש זה מה שנתן את הריכוז החדש לא?

כן. או שפשוט אם הריכוז המקורי היה 1M והגדלתי את הנפח פי 2 (מ1 ליטר ל2 ליטר) אז הריכוז קטן פי 2.

קישור לתוכן
שיתוף באתרים אחרים

אז מה זה אומר לגבי על מה שאנחנו מדברים תמיסת הבופר הראשית בשאלה נתרן אצטט וחומצה אצטטית אילו היה שינוי בנפח אז לא היינו יכולים להגיד שאחוז הפירוק אפסי ? ( כאילו אנחנו בהנחה שאין שינוי בנפח) .. כי בעצם אחרי שערבבנו את החומצה והבסיס הם לוקחים את כול הנפח שהיה בהתחלה ולא היה שינוי בנפח אז הריכוז של החומצה הוא בעצם אותו ריכוז מאותה סיבה ... ? 

קישור לתוכן
שיתוף באתרים אחרים

אורח גארפילד

לא כותבים לך בסעיף ד' אם סתם המיסו נתרן אצטט מוצק או שערבבו עם תמיסת נתרן אצטט, לא אומרים לך מה קרה מבחינת שינויי נפח וזה לא משנה- הם אומרים לך ישר מהו ריכוז האצטט שברקע.

קישור לתוכן
שיתוף באתרים אחרים

אורח גארפילד

תשכח ממה שכתבתי קודם

 

 הבנתי אתה בעצם אומר לי שבגלל שבתמיסות בופר בצורה שוטפת לא מתפרקים ולא מגיבים ולכן אחוז הפירוק שלהם אפסי ללא תלות בנפח .. ? נכון?

נכון. ושבשאלה הזאת בסעיף ד' באופן יוצא דופן אי אפשר ישר לקרב ולומר 0 למרות שנוצר בופר. אבל בכל שאלות הבופרים הרגילות- כן.

קישור לתוכן
שיתוף באתרים אחרים

אורח גארפילד

ביון B4+ יש אלקטרון אחד, לכן זהו למעשה "אטום דמוי מימן". מכיוון שכך, כל האורביטלים שיש להם את אותו ערך n נמצאים באותה אנרגיה (וזה לא משנה מה המספרים הקוונטיים האחרים). מכיוון שיש יונים עם רמה n=4, המעברים האפשריים בספקטרום הפליטה הם:

 

מ4 ל3

מ4 ל2

מ4 ל1

מ3 ל2

מ3 ל1

מ2 ל1

 

6 מעברים אפשריים, המתאימים ל6 אורכי גל שונים.

 

הנתון על היונים עם n=3 למעשה לא מוסיף כלום, כי כל המעברים עבורם נכללים במעברים של אלו עם n=4. כמו כן שימי לב שהמעבר מ2 ל1 נכלל במעברים האפשריים (אפילו שאין אטומים עם n=2), כי אלקטרון יכול קודם לרדת מ4 או מ3 ל2, ואז מ2 ל1.

קישור לתוכן
שיתוף באתרים אחרים

אורח גארפילד

http://wps.prenhall.com/wps/media/objects/3311/3391006/imag0806/AAAVJHH0.GIF

 

השמאלי פחות סביר מהאחרים, כי יש בו הפרדת מטענים גדולה יותר (בשניים האחרים יש רק מינוס אחד על אחד מהאטומים, בשמאלי יש מינוס 2 על החנקן ופלוס 1 על הגופרית).

 

הממ בוא נגיד שזה לא לגמרי ברור כאן אם סופרים אותו או לא..אם הייתי נתקל בזה במבחן הייתי שואל ליתר ביטחון את המרצה/מתרגל. זה יחסית סביר כי החנקן אלקטרושלילי ולכן מטען מינוס 2 עליו יכול להתקבל על הדעת.

קישור לתוכן
שיתוף באתרים אחרים

אורח גארפילד

אין קשר בין הדברים, כדי לקבוע פאראמגנטיות צריך לרשום דיאגרמת אורביטלים מולקולריים ולראות אם יש אלקטרונים לא מזווגים (ואני לא בטוח שלמדת אורביטלים מולקולריים).

 

יכול להיות שהתכוונת לשאול על פולאריות?

קישור לתוכן
שיתוף באתרים אחרים

הצטרפות לשיח

באפשרותך לשלוח הודעה כעת ולהירשם מאוחר יותר. אם ברשותך חשבון, ניתן להתחבר עכשיו לשליחת הודעה דרך חשבונך.
הערה: הודעתך דרושה לאישור הנהלה לפני הצגתה.

אורח
הוספת תגובה

×   הדבקה כטקסט עשיר.   הדבקה כטקסט רגיל במקום

  מאושרים אך ורק 75 סמייקונים.

×   הקישור שלך מוצמד אוטומטית.   הצגה כקישור במקום

×   תוכן הקודם שלכם שוחזר.   ניקוי עורך

×   You cannot paste images directly. Upload or insert images from URL.

טוען...
×
×
  • יצירת חדש...