לוח מובילים

הקליפה טעונה בתחילת התרגיל, ולכן היא לא "מוארקת" במובן שמדברים עליו בדרך כלל (שמתייחס למצב בסוף תהליך ההארקה). ...ברור שבסוף היא תסיים נייטרלית ועם פוטנציאל 0. קליפה טעונה תורמת לפוטנציאל בנקודה בתוך הקליפה, אבל התרומה שלה להפרש פוטנציאלים בין שתי נקודות בתוך הקליפה מתאפסת (בדיוק בגלל שהתרומה שלה לפוטנציאל בתוך הקליפה קבועה).

זה נובע מהצורה של הפוטנציאל האפקטיבי: http://www.codecogs.com/gif.latex?U_%7Beff%7D=-%5Cfrac%7BGM_%7BTOT%7D%7D%7Br%7D+%5Cfrac%7Bl%5E2%7D%7B2m%5E*r%5E2%7D (http://www.codecogs.com/gif.latex?m%5E* היא המסה המצומצמת. http://www.codecogs.com/gif.latex?l הוא התנע הזוויתי שלה) יש פה שני איברים, אחד שלילי שפרופורציוני ל-r^-1 ואחד חיובי שפרופורציוני ל-r^-2. שני האברים שווים זה לזה בערך מוחלט בנקודה מסויימת, נקרא לה http://www.codecogs.com/gif.latex?r_0. בנקודה הזו http://www.codecogs.com/gif.latex?U_%7Beff%7D(r_0)=0 עבור http://www.codecogs.com/gif.latex?r האיבר הראשון דומיננטי והפוטנציאל שלילי. באינסוף הוא שואף לאפס מלמטה. עבור http://www.codecogs.com/gif.latex?r האיבר השני דומיננטי והפוטנציאל חיובי. באפס הוא מתבדר לאינסוף. לכן גוף עם אנרגיה חיובית לא חסום מלמעלה ב-r (האנרגיה גדולה יותר מהפוטנציאל האפקטיבי מנקודה מסויימת ואילך, עד אינסוף) והמסלול שלו פתוח - חייב להיות היפרבולי.

לצרכים מסויימים (לא בכל קונטקסט) המסה של מרכז המסה היא סכום המסות של שני הגופים. ....אם אתה מעדיף את הניסוח "מקיף גוף נייח שמסתו כסכום המסות של שני הגופים", גם אפשר

1. כל הרעיון של מסה מצומצמת הוא שבמקרה של פוטנציאל מרכזי ניתן לנסח מחדש את הבעייה במערכת מרכז המסה כבעייה של גוף שמסתו כמסה המצומצמת המקיף גוף נייח שמסתו כמרכז המסה. המהירות שלו היא המהירות של אחד הגופים במערכת מרכז המסה, כלומר המהירות הנתונה. המרחק הוא המרחק מהגוף השני, לא ממרכז המסה (למרות שהמרחק ממרכז המסה הוא לא אפס). אגב, נדמה לי שהטעיתי בנקודה הזו קודם. בדקתי עכשיו שוב את המחברת שלי ואת ויקיפדיה האנגלית כדי לוודא. המרחק הוא המרחק בין שני הגופים. 8-[ 2. גם בקפיץ, האנרגיה הפוטנציאלית היא לא של המסה שקשורה לקצה שלו אלא של הקפיץ עצמו. ולכן אם נחבר קפיץ לשתי מסות האנרגיה הפוטנציאלית עדיין תהיה אחת, כי הקפיץ הוא אחד.

המסה המבוקשת היא מסה רגילה של אחד הכוכבים, עם נתונים של 15 יום זמן מחזור ו230 במהירות יצא לי: 1.504345e+32 וזה יצא נכון. אולי השתמשת במה שיצא לך בסעיף א' בלי להמיר אותו? (זה מה שקרה לי בהתחלה...)

נניח שאתה מעביר אות כלשהו דרך פילטר מעביר נמוכים אידאלי עם תדר קטעון fc. אז תקבל שהתמרת פוריה של האות המסונן נחתכת בדיוק בfc, כך שלפניו היא זהה לאות המקורי, ואחריו היא 0. הבעיה היא שכדי לקבל דבר כזה, כלומר - תמך חסום בתדר - צריך תמך אינסופי בזמן. וזה לא פיסיקלי ולא מעשי. אז צריך להשתמש בחלונות מעשיים יותר, שיתנו פשרה כלשהי בין אורכם בזמן לבין התמך שהם מניבים בתדר. חלק מהפרמטרים של חלונות מעשיים הוא רוחב האונה הראשית, כלומר - אם למשל תרצה להעביר אות בפילטר כדי לזהות תדר ספציפי - תרצה שרוחב האונה הראשית יהיה כמה שיותר צר כך שכל שאר התדרים יסוננו. הפרמטר השני, גובה אונות הצד, מתאר כמה מהתדרים הרחוקים יותר מהתדר שרצית יעברו. למשל, אם אתה יודע שיש לך שני תדרים קרובים מאד האחד לשני, אבל אתה רוצה לסנן רק את אחד מהם, אז יתכן שתבחר במסנן עם אונה ראשית צרה ככל שניתן, במחיר של רמת אונות צד גבוהה (כי גם ככה אין שם פעילות, אז לא משנה לך שהוא יעביר את התוכן שיש שם). לעומת זאת, אם אתה יודע שיש לך תדרים במרווחים גדולים יחסית, אז תרצה פילטר עם רמת אונות צד נמוכה ככל שניתן, כדי שלא יעביר תדרים רחוקים ממרכז הפילטר, אך פחות יהיה אכפת לך מרוחב האונה הראשית, כי גם ככה התדרים נמצאים במקומות רחוקים האחד מהשני. באופן כללי, ככל שצורת החלון בזמן יותר "קטומה", תקבל יותר אונות צד (מתוך עקרון אי הוודאות), וככל שהיא יותר חלקה, תקבל פחות. למשל, אם תקח חלון מלבני בזמן, תקבל סינק בתדר (עם אונות צד גבוהות) ואם תקח האמינג, שהוא דמוי גאוסיאן, תקבל אונות צד נמוכות יותר.